משפט הפנדה של דובר
משפט הפנדה של דובר (באנגלית: Dover Panda Trial, הידוע גם כ"קיצמילר נגד בית הספר המחוזי של דובר") הוא כינוי למשפט תקדימי שנערך בארצות הברית בשנת 2005 בעניין לימוד תכנון תבוני בשיעורי אבולוציה בכיתה ט' בבתי-ספר ציבוריים. שופט בית המשפט המחוזי במדינת פנסילבניה ג'ון ג'ונס קבע ש"רובן המכריע של הראיות במשפט הוכיחו שתכנון תבוני הוא השקפה דתית, לא יותר מאשר תיוג מחדש של בריאתנות ולא תאוריה מדעית"[1]. בית המשפט הורה להוציא את התכנון התבוני מתוכנית הלימודים המדעית, ופסק שלא ניתן ללמד תכנון תבוני כתיאוריה מדעית. כמו כן אסר בית המשפט על בית הספר לפעול באופן שיזלזל או ימעיט בערך התאוריה המדעית של האבולוציה והורה לו לא להתייחס לתאוריות אלטרנטיביות של תכנון תבוני במסגרת שיעורי מדע. בית המשפט לא פסק נגד – ולא שלל – לימוד התכנון התבוני כחלק מתוכנית הלימודים במסגרת לימודי דת.
הרקע למשפט ומהלכו
[עריכת קוד מקור | עריכה]באוקטובר 2004, בית הספר הציבורי של מחוז דובר בפנסילבניה הנחה את מוריו ללמד תכנון תבוני כאלטרנטיבה לתורת האבולוציה. לשם כך היה עליהם להשתמש בספר "אודות פנדות ואנשים" ("Of Pandas and People"). מכאן זכה המשפט לכינויו אשר גם מתייחס למשפט הקופים בטנסי 80 שנה קודם לכן.
במשפט הוקראו קטעים מן הספר, בין היתר: "תכנון תבוני משמעו שצורות חיים שונות פרצו לפתע באמצעות ישות תבונית, עם מאפייניהם המוגמרים (already intact): דגים עם קשקשים, ציפורים עם נוצות, מקור, כנפיים וכו'".
אחד-עשר הורי תלמידים תבעו את בית-הספר ויוצגו במשפט על ידי המרכז הלאומי לחינוך מדעי, האיגוד האמריקאי לחירויות אזרחיות וארגונים נוספים. התובעים טענו שדברים אלה אינם דוגמה למדע בחיתוליו (Protoscience) אלא אין הם מדע כלל.
ההגנה טענה שהדרישה החדשה צנועה, שאין מדובר במדיניות דתית אלא ברצון לקדם חינוך למדע, ש-300 מדענים חתמו על הצהרה שהביולוגים מגזימים בטיעוניהם אודות האבולוציה. כמו כן הוזכר איש פילטדאון (מקרה של זיוף מאובנים במאה ה-19).
בין עדי התביעה הופיעו הביולוג קן מילר והפילוסוף רוברט פנוק. בין עדי ההגנה היה הביוכימאי מייקל בהה והסוציולוג סטיב פולר.
ספר אודות המשפט
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביומו האחרון של שלב הטיעונים פנה נציג הנתבעים פטריק גילן לשופט ג'ון ג'ונס ואמר: "היום זה היום הארבעים למשפט והלילה יהיה הלילה הארבעים (ברומזו למספר ימי המבול) ורציתי לדעת אם עשית זאת בכוונה?". ג'ונס ענה: "מר גילן, זה צירוף מקרים מעניין אך זה לא היה מתוך תכנון". אנקדוטה זו שימשה את הסופר מת'יו צ'אפמן ככותרת לספר שכתב אודות המשפט, בשם "40 יום ו-40 לילה"[2].
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מתוך פסק הדין: The overwhelming evidence at trial established that ID is a religious view, a mere re-labeling of creationism, and not a scientific theory https://en.wikisource.org/wiki/Kitzmiller_v._Dover_Area_School_District#E._Application_of_the_Endorsement_Test_to_the_ID_Policy
- ^ 40 Days and 40 Nights: Darwin, Intelligent Design, God, OxyContin, and Other Oddities on Trial in Pennsylvania Matthew Chapman, 2007